כשל שאינו תאונה: מה עומד מאחורי הפסד של 17 מיליארד דולר
לפי דיווחים שעלו לאחרונה לכותרות, בעלי מניות מטא ספגו נזק של כ-17 מיליארד דולר כתוצאה משילוב קטלני: מערכת בקרה לקויה ויוהרה אישית של בכיר בחברה. לא מדובר בסיכון חיצוני, לא בשינוי רגולטורי בלתי צפוי ולא במשבר שוק כללי. מדובר בכשל פנימי, שניתן היה במידה רבה למנוע.
תרחיש מסוג זה אינו ייחודי למטא. ארגונים גדולים ברחבי העולם חשופים לדפוס זהה: מערכות ישנות או לא מספקות, בשילוב עם ריכוז יתר של סמכות בידי אדם אחד ללא מנגנוני בקרה נגדיים, יוצרים מתכון לכישלון שרק עניין של זמן עד שיתממש.
שני גורמי הסיכון שחייבים להיות על הרדאר של כל מנהל
מערכות ליבה לקויות
מערכת שאינה מספקת נראות מספקת, שאינה מייצרת התראות בזמן אמת, או שהנתונים שהיא מייצרת אינם נגישים למקבלי ההחלטות הנכונים, היא מערכת שמצמיחה סיכון שקט. הנזק נצבר בשקט עד שהוא פורץ החוצה בצורה שאי אפשר עוד להתעלם ממנה.
ריכוז סמכות ללא בלמים
יוהרה ניהולית מתפתחת כאשר מנהל בכיר פועל ללא בקרות נגד, ללא חובת דיווח ברורה, וללא מנגנון שמאפשר לאחרים לערער על שיקול דעתו. הבעיה אינה האדם בלבד, אלא המבנה הארגוני שמאפשר לאדם אחד להניע השלכות שמגיעות לטווח של עשרות מיליארדי דולרים.
הזווית המקצועית: ממשל נתונים ובקרה כתשתית עסקית
מהניסיון של R.A.S Group עם ארגונים בתחומים שונים, אנו רואים שוב ושוב כי חברות שמשקיעות בשלב מוקדם במערכות ליבה מותאמות אישית, עם היררכיות הרשאה ברורות, נראות נתונים בזמן אמת ותהליכי בקרה מובנים, מצמצמות בצורה משמעותית את הסיכון לכשלים מסוג זה.
הטמעה נכונה של מערכת ניהול אינה פרויקט IT בלבד. היא החלטה ניהולית שאומרת: אנחנו בונים ארגון שבו אף אחד, ולא משנה מה תפקידו, אינו יכול לפעול ללא בדיקה ואיזון.
מה ארגונים יכולים לשאול את עצמם כבר היום
- האם המערכות הפנימיות שלנו מספקות נראות שלמה לכלל מקבלי ההחלטות הרלוונטיים?
- האם קיים בארגון מנגנון שמאפשר לאנשים לדווח על חשש ממסלול מסוכן, גם כאשר הוא יוזם על ידי בכיר?
- האם סמכויות קריטיות מחולקות בין מספר גורמים, או מרוכזות בידי יחיד?
כשל כמו זה שחוותה מטא אינו נחלתן של חברות ענק בלבד. כל ארגון שמתפקד עם מערכות לא מותאמות ותרבות ניהול שמרכזת כוח, נמצא על אותו ציר סיכון, רק בסדר גודל שונה. הפתרון אינו טכנולוגי גרידא: הוא מבני, תרבותי ואסטרטגי.